אני רואה אנשים שכאשר הם מגיעים לעין הציבורית הם מתחלפים פתאום לברנז'ה. הם לא אומרים את כל מה שהם רוצים לומר, הם שוקלים את כל מילה בעוד שבצד השני 'לא עושים חשבון' אז אני לוקחת את המבטא השמאלני שלי ואת החוצפה השמאלנית שלי ואת תחושת האדנות השמאלנית שספגתי. ומתרגמת את אותה לימין מסורתי, מזרחי, אני מדברת בשפה שלהם, לכן אני גם חוטפת. אני לא חושבת שיש חבר כנסת שכל מילה שלו מקבלת 'תהודה ציבורית' כמוני. אבל לא אכפת לי, זה מחיר שאני משלמת בשמחה כי אני יודעת שבסופו של דבר אני עוזרת בעקיפין להמון נשים כאלה שאין להן נראות, אין להן קול ולא מקפצה להגיע רחוק כי יש תקרת זכוכית. זה משגע אותי שאני כל הזמן צריכה להבהיר את הטריוויאלי. למה אני מדברת על הדרה? למה אני מדברת על גזענות? תראי את נמצאים במוקדי הכוח: הם נראים אחד כמו השני, עונים על שלושת הסעיפים: רחוקים מיהדות, אשכנזים ושמאלנים. אם יורד לך אחד מהסעיפים האלה את כבר יורדת בדרגה, אני רוצה לערבב את כללי המשחק

ח"כ קטי שטרית היא מסוג האנשים שנכנסת איתן אל חדר רוח של עשייה. היא מה שנהוג לכנות 'שחקן נשמה', והמוטו שלה הוא לפעול בכנסת בתחושת שליחות להיטיב. אנחנו נפגשות לראיון שהוא שיחת חובה על האיום הקיומי של עם ישראל בעת הנוכחית. איום שמאיים עלינו מבפנים. "המאבק היום בכלל התחומים הוא האם המדינה תמשיך להיות מדינה יהודית, או שתהפוך למדינת כלל אזרחיה עם חופש פולחן" כך היא אומרת.

ח"כ טלי גוטליב היא אישה חדה ובעלת ידע עשיר. בחייה האישיים היא אמא לילדה עם אוטיזם בתפקוד נמוך לזוג תאומים בוגרים. ישבנו לשוחח על האופן בו באים לידי ביטוי הכוחות האנושיים במקומיים אסטרטגיים ועל השילוב בין התחזיות התובעניות, כשמעל הכל מתפקד תפקיד חייה: אמא.