הידיעה על כך שהיא עומדת להתמנות לחברת כנסת עם שריון במקום עשירי ברשימת הליכוד תפסה את ח"כ גלית דיסטל אטבריאן בסיבובים בדרך לנווה אילן לצילומים. הבת שלה התקשרה אליה ומאז הכל היסטוריה או היסטריה אם תרצו לקרוא זאת כך.
לפני הכל, אם היו שואלים את גלית "הזבנית הפרסייה" של לפני עשר שנים או יותר מה יהיה איתה היא הייתה קולעת למציאות?
"לא, החיים שלי לא מפסיקים להפתיע אותי. על אף שתמיד חשבתי שהחיים שלי הולכים להיות משעממים, נורמטיביים ושגרתיים. ללא שום הפתעות, לא לטוב ולא למוטב. כך חשתי. אולם הקב"ה כאילו דופק לי על הדלת וכשאני לא פותחת, הוא שם לי רימון ליד הדלת ומפוצץ את הקירות"
הריאיון מתקיים בקומה השלושים בביתם של לאה ורחמים אטבריאן הוריה של גלית הבית צופה אל נופיה של ירושלים. נוף ילדות של האישה שעשתה מסלול מטאורי מדפי הספרים שכתבה אל הרשתות החברתיות ומשם לכנסת דיסטל אטבריאן (50) אם לשניים, סופרת פובליציסטית, חברת כנסת אשת תקשורת, חולשת על כל המשימות שלה במיומנות גבוהה. אמא גם וגם
נולדה לכתוב
"איזה כייף" היא נאנחת בהקלה קשה צוותי הצילום עוזבים את הבית ראיון ועוד ראיון כתבה ועוד אחת. סביב האישה המפולפלת והדומיננטית פתאום על הספה בסלון הוריה מוקפת כלי חרסינה בעוגה ופירות היא נראית כילדה קטנה שחזרה הביתה כדי לנוח קמעה. "סוף סוף ראיון ללא אינטריגות, ללא מתחים, נקי מפוליטיקה ראיון נשי אמיתי" היא מחייכת ואנחנו מתחילות רשות הדיבור לגלית:
"חושבת שנולדתי לכתיבה והחטא הקדמון שלי הוא שלא עשיתי את מה שיועדתי לעשות. הקב"ה נתן לי את היכולת הזאת וטלטל אותי בדרכים לא קלות בכלל כדי שאשתמש בזה נדרשתי לכתיבה בשל האבחונים של הבן שלי בגיל צעיר. הקדוש ברוך הוא הוביל אותי במסע הזה עד לשם וכל זאת כדי להשתמש בזה. מהרגע שהתחלתי להשתמש בכישרון הזה ואפילו להישען על זה כלכלית הדרך נפתחה בפניי חשתי שהשפע מגיע, עולה ועולה כי זה הייעוד"
גלית, נחזור אחורה ברשותך אל התקופה בחייך בה היית חביבת הברנז'ה, שמאלנית, מצביעת מר"צ. ספרי על התקופה הזו. איזו גלית היית אז?
"אני יכולה לומר לך דבר אחד, כל התקופה היתה אותנטית מאוד. הייתי מתבגרת ספקנית ומאוד סקרנית החלטתי לבדוק לעומק את העולם שלא באתי ממנו לחפש את הספק. למדתי פילוסופיה של הדת, של המדע ולמדתי פילוסופיה של הפוליטיקה, חיפשתי את האלטרנטיבה המטריאליסטית של אמונה שאומרת שהכל חומר, אין נשמה. השתכנעתי לתקופת מה. ואז, קראתי שמעט ספק מרחיק אותך מאלוקים הרבה ספק – מחזיר אותך אליו. אני זוכרת את הרגע המדויק מאוד בחיים שלי, הייתי בת 21 בערך כשהייתי בחדרי בשעת ערב ופתאום אמרתי לעצמי, 'את מאמינה מאוד באלוקים' זה רגע שקרה מעצמו, מן ההארה זה היה הרגע שבו ידעתי אני מאמינה גדולה ואז חזרתי למסורת אבל עדיין לא בפוליטיקה התהליך הפוליטי היה ארוך הרבה יותר."
אני יודעת שמתבקש לשאול מה גרם למהפך אבל אני רוצה לשאול איך הסביבה שלך הגיבה לשינוי הזה?
"מבחינת הברנז'ה הם קיבלו אותי יפה מאוד. כשלא הייתי פוליטית קיבלתי ביקורות יפות. כשזה נגע לכתיבה שלי קיבלתי מחמאות מקיר לקיר. כל סופר מתחיל מייחל לקבלת פנים כזו בפרט שלא הייתי מוכרת כל כך. אבל מרגע שהתחלתי לייצר שם ציבורי והייתה לי השפעה ציבורית בשל כתיבה דעתי הפוליטית הפכתי 'למוקצה מחמת מיאוס'. אבל מבחינת הסביבה הקרובה רק עם חברה אחת היה לי קשה מאוד כל השאר קיבלו את המעבר בצורה יפה"
התהליך שגלית מתארת נדמה בעיני כמעבר על הסקאלה. משמאל קיצוני ועד מפלגת ימין בקונצנזוס אני שואלת אותה האם היא יכולה להבין את המקום ממנו באה
"אני יכולה להצביע על השוני המהותי. כשאת בשמאל את מרגישה שאת העולם וכל השאר זה פריפריה לא ברורה כשמשהו בתהליך קבלת ההחלטות השתבש לה. כשאת בימין את מרגישה שאת במיעוט היכן הפרדוקס? כשהימין הוא הרוב והשמאל או מיעוט. כשהייתי בשמאל הרגשתי שאני דומה לכל העולם והקצוות הזניחים לא חושבים כמוני. היום כשאני יודעת שאני רב ומייצגת את הקבוצה הפוליטית גדולה בארץ אני עדיין מרגישה מיעוט וזאת הבעיה שאני נלחמת בה כרגע"
עברת בעצם גם הנדסת תודעה אבל חזרת לבית למקום המסורתי למקום שמעריך את ההורים ואת המורשת איך את רואה את התהליך הזה היום?
אני לא חושבת שזה בהכרח תהליך רע. כי חזרתי משוכנעת יותר, מבוססת יותר בדעתי ואמונתי. גיליתי את הספק התמודדתי מולו ויכולתי לו. מבחינה תיאולוגית בלבד, אחרי שחקרתי במשך שש שנים מה יש לעולם הפילוסופיה להציע מעבר לאמונה באלוקים, הבנתי כמה האלטרנטיבה הזאת בעייתית, דלה וסותרת את עצמה מבחינה לוגית. האמונה שלי הפכה לחזקה יותר. אני לא מה שאני כי לזה נולדתי אלא מה שאני כי ראיתי את הצד השני של הירח התמודדתי מולו וחזרתי עם אמונה חזקה הרבה יותר.
אישה לנשים
אני מבקשת לשמוע את דעתה של גלית על נשים שעובדות, ליתר דיוק עצמאיות ובעלות עסקים ולראות כיצד היא, מתוקף תפקידה יכולה לסייע להם. להיות אישה כזאת זה קשה להיות אישה חרדית כזאת קשה מאוד אם את גרה בפריפריה אז מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. מה אפשר לעשות כדי להפוך אותה לקצת יותר אפשרית?
"מסדנאות הכתיבה שהעברתי אחד הדברים הראשונים שלימדתי הוא ההבדל בין show לבין tell כלומר, אל תספרי את הדבר אלא תראי אותו. וזה חשוב לי גם היום. כמישהי שיש לה כוח ציבורי אני אחת מתוך 120 האנשים שמחליטים איך המדינה תראה בכל אספקט. אני אישה, אני לא מסתירה את המזרחיות וגם לא את המסורתיות ובטח לא את היהדות. אינני מתנצלת על זה. זה שם, זה נוכח. אני לא צריכה לנבוח את זה כמו צ'יוואואוה. אני שם וזהו. נקודה."
"אני חושבת שעבור נשים חרדיות, צעירות, רק הנראות הזאת שלי מעוררת משהו. כי אני שם. גם את יכולה לנסוק בתחומך. אישה חרדית שתראה אותי זה יכול לעורר בה משהו – היא לא פחות מוכשרת, לא פחות רהוטה, לא פחות חזקה. אני בטוחה שהיא יותר. אז אם נתתי לה את הכוח לקום ולעשות כבר בוצעו 50% מהעבודה זו המטרה שלי."
מעבר לכך, איך אפשר לסייע לאותן נשים שבחרו להקים עסק במו ידיהם והקושי שלהם הוא כפול?
"כשאני מחוקקת חוקים לעצמאיים זה רלוונטי לכולם. מה שאני עושה היום זה לאתר רגולציות ולבטל אותן. החקיקה שלי היא אנטי חקיקתית בעצם. כל מיני חוקים דוקרניים שמסמלים בעלי עסקים ולא נותנים להם שוויון כמו לשכירים בהטבות ודומיהם. אני חושבת שצריך לעשות גם המון עבודה מנטלית. מדברים על פטריארכיה אבל אם נשים לב אישה שפותחת עסק לא משנה למה: יועצת, אסטרטגית, מוכרת בגדים. לא משנה מה, היא תתמכר תמיד את המוצר שלה בחצי מזה של גבר. אין לה הרי בוס שמשלם לה פחות, היא הבוס של עצמה. היא קבעה שהיא שווה פחות. גם שכירות דרך אגב. לפי מחקרים, מתנהגות באופן דומה, הן דורשות פחות, הן מכילות יותר ומחכות שהבוס יראה אותן ניתן להן. הן שותקות אז את מבינה שיש פה בעיה שהשינוי צריך לבוא מבפנים. מתחשק לי לקחת נשים ולעשות להם סדנת שינוי תודעה ולאמר להן: "כמה גבר לוקח? תכפילו! לא חצי אלא כפול שתיים! זה מגיע לכן" אישה שדורשת מה שמגיע לה תקבל זה. זה עלינו אבל אנחנו הנשים לא עושות את זה והשורש של הנחיתות הזאת לדעתי הוא חינוכי. עד היום אנחנו חושבות כך שלא מגיע לנו."
האם יש נושאים קונקרטיים שלקחת על עצמך לפעול בהם בתחום הזה של מעמד האישה החרדית והדתית?
"את נאום ההשבעה שלי בכנסת כתבתי לבד. פשוט כתבתי מה שיצא, אחרי שראיתי מה כתבתי אמרתי לעצמי 'וואו הרבה הוקדש לנשים חרדיות' בנאום הבכורה שלי בכנסת הרבה מהנאום הוקדש לה זכותה של האישה החרדית למרחב מוגן, למרחב פרטי והסמכות הזאת לגיטימית מבחירה חופשית. הזכות של אמא חרדית להחליט איזה חינוך יקבלו הילדים. שלה זה נראה לי חסר הגיון שמישהו מבחוץ ינסה להכתיב צריך לייצר קשר עם מוסדות שנשים חרדיות הוא להגביר את הממשק עם המגזר הזה נושא חשוב בעיניי.
נדבר רגע על גלית הסופרת, מאחוריך כמה רבי מכר מצליחים שקידמו אותך גם ברשימת הסופרים המוערכים בישראל. את מרגישה שהנושא הזה נדחק קצת הצידה?
"זו ההקרבה הכי גדולה שלי. אני מרוויחה היום פחות. עד אז עבדתי מסביב לשעון, תמיד ידעתי להרחיב את אופקיי הפרנסה שלי. אני יזמית באופיי וחייתי ברווחה גדולה הרבה יותר מאשר עכשיו. העובדה שאני לא כותבת את זה כאב שאינני יכולה לתאר. אני סופרת בתחפושת של פוליטיקאית. החבר'ה שעובדים איתי סובלים מזה כי אין לי טמפרמנט של פוליטיקאית אני כל הזמן אומרת להם: 'חבר'ה תנו לי שעתיים לבהות, אני אעבוד משש בבוקר עד שתיים בלילה רק תנו לי לבהות אני צריכה לעוף עם הדמיון ולכתוב' אין את זה בתפקידי וזה חסר לי כמו אוויר לנשימה".
האם היו רגעים שאמרת לעצמך שהכת על חטא ואמרת, מה עשיתי?
"מאה פעם ביום. ההבנה הזאת שרובצת עלי אחריות עצומה. אני לא אדם ממלכתי באופיי. אני צריכה לסגל את הטבע הזה לעצמי, אני צריכה להבין כל פעם מחדש שיחד עם זה שאני מייצגת ציבור אני עדיין שליחה של כל הציבור. אני לא יכולה לדבר כמו שדיברתי קודם לכן, אני צריכה לאמץ פריזמה כל שהיא קצת יותר רחבה, עדשה כלשהי רחבה יותר. ואני עושה את זה בתעשייה בחקיקה בוועדה ובעשייה פוליטית"
תגדירי בבקשה איזו מין אמא את
טוטאלית 90% מהאנרגיה שלי מההוויה שלי מה המחשבה והדאגות של נוגעים לילדים. כל השאר 10% לא היה לי ולא יהיה דבר שמתקרב בחשיבות שלו בחיים שלי לילדים שלי. לא קריירה, לא הגשמה עצמית, לא עושר. פשוט כלום אני מרגישה שמאז לידתם הציווי הקטגורי המוסרי שלי הוא לדאוג שהם יהיו מאושרים כל השאר הרבה ועל מאחור.
הילדים האם הם גאים בך?
"מאוד, אני מזהה בהן דפוס של ילדים שגדלו במשפחה חד-הורית הם דואגים לי. ואני כל הזמן אומרת להם 'אתם הילדים ואני האימא אל תתבלבלו. איפה כשלתי? תלמדו לסמוך עליי' אני חושבת שהם חווים את החיים הרבה יותר קשה ממה שהם באמת, הם חושבים אותו דבר עליי"
בעשייה שלך בזירות השונות האם יש משהו שאת מתחרטת עליו?
"לרוב אני יודעת להביע את דעתי באופן המדויק ביותר. זה הפורטה שלי אבל לפעמים מתפספס לי ואז אנשים נפגעים. אין לי שום עניין לפגוע בשום איש. אני לא אוהבת להעליב ובהחלט ישנם משפטים שבדיעבד הייתי מנסחת אחרת. מעבר לכך היתה נקודת זמן שיכולתי לבחור בין הקריירה הספרותית לעולם הפוליטי אבל העולם הפוליטי בלע אותי. פוליטיקה אני צריכה לעת עתה"
10 שנים קדימה מה את רואה?
"אני רוצה להותיר חותם לשנות דברים שהכוח שניתן לי ימומש למטרות טובות וייטיב באמת עם הציבור. אבל בסוף הפנטזיה אני עם המקלדת אחרי שבהיתי בקיר שעתיים"
דקה לפני שאת נרדמת מה את אומרת לעצמך?
"אני טיפוס של לילה מאז שאני ילדה כרגע אני מתפללת להירדם בשעות נורמליות, כי היום מתחיל מוקדם מדי ואינטנסיבי מאוד כך שאני מגיעה לילה במצב של עילפון, אבל בסופו של יום אני מרוצה."
