יו״ר הכנסת אמיר אוחנה:
בגיל 16 עמית החל להתאמן, יצא לכל הגיבושים ולא ויתר עד שהתגייס לסיירת צנחנים.
ב-7.10 שהה בחופשה, אותה קטע מיד כדי להגיע ליישובי לדרום, שם נלחם בעוז במחבלים.
שליחותו למען העם והמולדת המשיכה כאשר נכנס לעזה במסגרת התמרון, לא לפני שווידא עם החיילים ביחידתו מה הדבר האהוב עליהם, כדי שיוכל להביא אותו עבורם לאזור המלחמה. גם בעיר הטרור עמית וחבריו לנשק ניהלו קרבות עזים, אך מאחד מהם, הוא כבר לא שב.
לפני שנפל, שוחח עם אביו ואמר לו "אבא, אני מקווה שלא תכעס, חתמתי על כרטיס א.ד.י לתרומת איברים".
כזה היה עמית בחייו, וכזה בנפילתו. הוא זכה להציל חיים רבים גם כשלחם, וגם כשנפל.
בפיהם של הוריו, נועה ואיציק בונצל, יש בקשה אותה הם משמיעים בפני מנחמיהם, כל כך צנועה וכל כך מתאימה לאופי של עמית: די לרעל, ולארס, ולשנאה בינינו. די למריבות ולסכסוכים. "העם הזה חולה" אומר איציק, "וצריך להרפא".
הדברים של איציק עוצמתיים וחשובים, וראוי שנהרהר בהם כולנו. דברים יצאו מהלב – ונכנסו הישר ללב. הלוואי ונמצא כולנו דרך חדשה להמשיך את החיים המשותפים כאן – לא בלי מחלוקות – אך כן בלי שנאה, בלי מה שהיה כאן לפני 7.10.
עמית בונצל ז״ל, גיבור ישראל. תודה שהיית. תודה שנלחמת. תודה שנתת את כולך למען העם והמדינה. הלוואי ונהיה ראויים לכך.
