ח״כ דני דנון:

‏היום ביקרתי את פצועי צה"ל הגיבורים שנמצאים במרכז השיקום לנפגעי המלחמה בתל השומר. כל ביקור של חיילים פצועים הוא מרגש בימי מלחמה, אך עבורי הביקור בתל השומר היום היה מרגש שבעתיים. כל ידיעה על פצוע במצב קשה או בינוני לא מספרת את כל הסיפור, ולא מראה באמת את המאבק ההירואי של החיילים שמסלול החיים שלהם ושל בני משפחתם מקבל תפנית חדה וכואבת – שתלווה אותם לכל החיים.

‏רצה הגורל ונחשפתי בילדותי לעולמם של פצועי המלחמות הגיבורים באופן אישי. אבי, יוסף דנון, חייל מילואים צעיר נפצע קשות בראשו מרסיסי רימון במהלך קרב בבקעת הירדן. לאחר שפונה במסוק לביה"ח הדסה עין כרם ועבר סדרת ניתוחים קשים הוא התחיל תהליך שיקום ארוך וכואב. לצערי הרב, הנכות הקשה של אבי הכריעה אותו לבסוף והוא הצטרף לרשימה הקדושה של חללי מערכות ישראל. אני מודה לה' על כל השנים שבהן זכיתי להיות לצידו, לתמוך ולספוג מאישיותו המיוחדת.

‏השנים לצידו בתקופות הקשות לימדו אותי מהי גבורה אמיתית. היום, בשעות שביליתי במחיצת הלוחמים שנמצאים בתהליכי השיקום פגשתי את הגבורה הזאת שוב – צעירים מסורים שהמחיר הכבד ששילמו רק חיזק את אהבתם לארץ ולמדינה, גבורה של לוחמים שחולמים כיצד הם קמים מהמיטות ומצטרפים לחבריהם בשדה הקרב.

‏הרבה השתנה בבית החולים מאז שהייתי מעביר את זמני בדשא בין הביתנים בזמן שאבי היה עובר טיפולים או כאשר היו ביקורי רופאים. את מרבית הביתנים החליפו בנינים חדישים ומרווחים, אך ישנם דברים שלעולם לא ישתנו.
‏ההומור השחור שזכור לי משיחות המסדרון לא רק שלא נעלם אלא אף הפך למושחז וחד יותר. אבי שאיבד את יכולת השמיעה היה מתגאה שהוא יכול לסנן את דברי המבקרים שהיו 'חופרים' לו – ואילו היום החיילים הצעירים (שנראים ממש ילדים) מתלוצצים על טיב המשלוחים ב-'וולט' וזמן ההגעה שלהם.

‏רגעי המבוכה שאי אפשר להתכונן אליהם יישארו תמיד רלבנטיים. כשהיו שואלים אותי כילד "איפה אביך נפצע?" לא ידעתי אם לפרט על הפגיעה הקשה בראשו או אולי לתאר את המרדף בו השתתף בבקעת הירדן. היום, שהתעניינתי היכן נפצע חייל צעיר ממושב בצפון הוא ישר ענה לי "בסג'עיה" ותיאר את הקרב בו השתתף. רק לאחר שחידדתי את השאלה לגבי היכן בגופו הוא נפגע – הוא פירט את היקפי הפגיעה שלו מרסיסים של מטען שהופעל נגד כוחותינו.
‏כמו אז גם היום, הגבורה מתגלית גם אצל משפחות הפצועים. כאשר אבי נפצע, נהג מונית נשלח לבשר לאימי "שבעלה נפצע באופן אנוש", שהוא ככל הנראה לא יתאושש ושעליה להתלוות אליו לבית החולים. היום, דברים השתנו לטובה – צה"ל ואגף השיקום במשרד הבטחון פועלים בצורה מקצועית לאחר שצברו ניסיון רב בליווי נפגעים ומשפחות.
‏לקראת סיום הביקור נכנסתי לחדרו של אייל מרחובות, חייל מילואים מחטיבה 55 של הצנחנים, שהיה מרותק למיטתו. שתי רגליו נפגעו ממטען בחאן יונס והפציעות מורכבות מאוד. אייל סיפר לי על הכאבים, הניתוחים והאתגרים שלפניו אך הדגיש שמבחינתו הגיבורה האמיתית היא רעייתו אסתי – ששבועות ארוכים סועדת אותו ובמקביל דואגת לארבעת הילדות שלהם. הבטחתי שאסייע לו לאחר השיקום לחפש משקיעים לאפליקציה שהוא התחיל לפתח לפני הפציעה, ששמה FIDA".

‏יצאתי מהביקור ברגשות מעורבים – כואב על המלחמה הקשה שנכפתה עלינו וגובה מחירים כבדים, ועם מחשבות על אובדנם של החללים וסבלם המתמשך של החטופים. אבל הרגשתי גם גאווה גדולה על רוח הלחימה והרעות של אלפי הפצועים הגיבורים. כעת עלינו לחזק אותם ולקלוט אותם בחזרה לאזרחות, ולא להפסיק לומר להם כמה אנחנו מעריכים את מה שעשו והקריבו למען כולנו.
‏העוצמה והנחישות שפגשתי היום הם עוד הוכחה לחוזקתו של העם שלנו.