אירועי השבעה באוקטובר והגילויים שהגיעו לאחריו – הבהירו מעל לכל ספק למדינה שלמה את נחיצותו וחשיבותו המכרעת ויוצאת הדופן.
היום, בכנס המיוחד שנערך בנושא גבורתן ביוזמתה של ידידתי חה״כ מירב בן ארי, ביקשתי לומר כמה מילים לתצפיתניות:
ההבדל בין צה"ל עם תצפיתניות לבין צה"ל בלי תצפיתניות דומה להבדל שבין מתאגרף הנכנס לזירת האגרוף כשהוא רואה בשתי עיניו לכזה שעיניו מכוסות.
אתן הקו הראשון, העומדות על משמר ארצנו מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים ומן הים הגדול עד לבוא הערבה, כאמור בתפילה לשלום חיילי וחיילות צה"ל.
אתן המכירות את השטח, את אופיו בשגרה ובחירום. אתן הראשונות לדווח והראשונות להגיב. אתן הכוח הראשון המזהה כל שינוי המחייב מעבר משגרה לחירום.
לא בכדי שמו להם אויבינו אתכן כמטרה ראשונה בבוקר השחור של השבעה באוקטובר, ראשית בפגיעה בציוד המשמש אתכן, ולאחר מכן – פגיעה בכן. איבדתן חברות טובות, ועם ישראל כולו איבד את מיטב בנותיו שהיו בקו הראשון, מגנות העם והמדינה.
ביצעתן ועודכן מבצעות במלחמה הזו את תפקידכן בעוז, באומץ לב, בדבקות ובמסירות. למרבה הכאב והצער, רבים מסיפורי הגבורה לא ישמעו לעולם שכן הם נקברו יחד עם גיבורותיהם.
תצפיתניות ימשיכו לשמור על הישובים והקיבוצים היפיפיים בצפון ובדרום, על הקהילות והתושבים, שיוסיפו לשתול, לבנות, לצמוח, לגדול ולגדל את הדורות הבאים של מתיישבי הארץ הטובה הזו.
עוד נשוב כולנו להקים מחדש את הגזרות שאתן מכירות בעל פה, ששמרתן עליהן ועודכן שומרות בחירוף נפש יום ולילה לאורך כל ימות השנה. אתן חלק בלתי-נפרד מהתקומה שתהיה.
אני מבקש לחזק את ידיכן ואת ידיהן של חברותיכן לנשק בכל הגזרות והגבולות הממשיכות להשגיח מקרוב על שלומה וביטחונה של מדינת ישראל, הנאבקות יום יום בשגרה ובשאננות, המתריעות מפני קם ואויב ומקיימות בכל יום את מצוות שמירת הארץ.
